Previous Lesson -- Next Lesson
י14. ישוע מרפא את אוזנו של התוקף (מתי כו:56-51)י
ימתי כו:54-51 י
י51 אֶחָד מֵהָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ עִם יֵשׁוּעַ שָׁלַח יָדוֹ וְשָׁלַף אֶת חַרְבּוֹ, וּבְהַכּוֹתוֹ אֶת עֶבֶד הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל קִצֵּץ אֶת אָזְנוֹ. 52 אָמַר אֵלָיו יֵשׁוּעַ: "הָשֵׁב אֶת חַרְבְּךָ אֶל מְקוֹמָהּ, כִּי כָּל הָאוֹחֲזִים בַּחֶרֶב, בַּחֶרֶב יֹאבְדוּ. 53 שֶׁמָּא חוֹשֵׁב אַתָּה שֶׁאֵינֶנִּי יָכוֹל לְבַקֵּשׁ מֵאָבִי וּמִיָּד יַמְצִיא לִי יוֹתֵר מִשְּׁנֵים־עָשָׂר לִגְיוֹנוֹת מַלְאָכִים? 54 אֲבָל כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ דִּבְרֵי הַכְּתוּבִים שֶׁכָּךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת?" (ברא' ט:6, מתי ד:11)י
יפטרוס היה מוכן להגן על המלך האלוהי בחרבו ובכוחו. אולם המשיח מנע ממנו שימוש באלימות, משום שמלכותו באה רק בחסד, עדינות ואהבה. בעשותו כן, המשיח דחה כל סוג של מסע- צלב הסותר את מטרתו האלוהית וקריאתו לאהבה וכבוד. האדון לא השתמש בשנים-עשר לגיונות המלאכים שעמדו לרשותו, אף לא ניסה את רוח הקודש שידע מראש על הצורך במותו ותחייתו כדי להושיע את העולם. הוא אהב את אויביו, התוודה בפניהם כי הוא אותו האחד אתמול, היום ולנצח. לכן, אל תנסה ליישם את רעיונותיך בכוח. במקום זאת, היה סבלני, הפקד עצמך לידי אלוהים ואהוב את אויבך עד לסוף.י
יכי למשרתי המשיח, כלי נשק הלוחמה אינם בשריים אלא רוחניים. לכן אל לנו להילחם לפי הבשר (קור"ב י:4-3). כמה מאמינים, על כל פנים, חושבים כי עליהם לעמוד להגנת חירויותיהם וזכויותיהם האזרחיות. הם מתעקשים כי הלחימה נחוצה לשימור השלום והסדר הציבורי. בו בזמן, עם זאת, הם מסכימים כי אל לנו להתנגד לרוע (מתי ה:39). המשיח אינו מעוניין שמשרתיו יפיצו את בשורתו בכוח הזרוע. פתגם לטיני אומר, "אין אפשרות לכפות את הדת; יש להגן עליה, לא על-ידי הרג אלא במוות."י
יהמשיח ריפא את אוזנו של המשרת שפטרוס תקף כך ששב לשמוע את דבר אלוהים. דמיינו את התדהמה של המשרת שראה את אוזנו מוטלת על הקרקע בידי חרב ואז שבה למקומה על-ידי "האויב" שעלול היה להרוגו. ריפוי זה מאשר לנו שבחסד ישוע סולח לאויביו ופותח את מלכות אלוהים בחינם.י
ימתי כו:56-55 י
י55 אוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר יֵשׁוּעַ אֶל הֶהָמוֹן: "כְּמוֹ עַל שׁוֹדֵד יְצָאתֶם בַּחֲרָבוֹת וּבְמַקְלוֹת לִתְפֹּס אוֹתִי. הֲרֵי יוֹם יוֹם יָשַׁבְתִּי בַּמִּקְדָּשׁ וְלִמַּדְתִּי וְלֹא שְׁלַחְתֶּם יָד לִתְפֹּס אוֹתִי. 56 אַךְ כָּל זֶה קָרָה לְמַעַן יִתְקַיְּמוּ כִּתְבֵי הַנְּבִיאִים." אָז עֲזָבוּהוּ כָּל תַּלְמִידָיו וּבָרְחוּ.י
יישוע אהב את תוקפיו ולא הגן על עצמו מפניהם. הוא גער בהם בעדינות והראה להם את הצביעות, הפחדנות והפחד. הוא אמר להם כי אין בידיהם סמכות כלשהי עליו. הוא חזר שוב על הנבואה האומרת כי המשיח יימסר לגויים לפדותם מחטאיהם, שאלוהים יכה את הרועה והצאן יפוצו.י
יעד לאותו הרגע, התלמידים נשארו ליד ישוע. אך כששמעו כי אלוהים מסר את ישוע לידי אויביו, הם ברחו אל הלילה כאנשים נואשים. הם איבדו כל תקווה!י
יתפילה: אדון ישוע, אתה עדין ושפל רוח. הפקדת את עצמך לרצון אביך וקיבלת את המשפט נגדך את העלבונות והייסורים עד למוות. מתת מוות של בושה כדי לגאול אותנו מהמשפט האלוהי נגדנו. סלח לנו על כל חטאינו. למד אותנו להקשיב לדברך ולהאמין בך כדי שאנו נתעצב על-ידי אהבתך, נמלט מחרב משפטך, נלך בענווה לפי רצונך לכל מקום שתבחר.י
ישאלה:י
י 247. על מה מורה קשירת ישוע?י