Mobile device - Print - Bottom

Previous Lesson -- Next Lesson

יח) האכלת ארבעת אלפים (מתי טו: 39-29)י

---

ימתי טו: 39-32 י
י32 קָרָא יֵשׁוּעַ לְתַלְמִידָיו וְאָמַר: "נִכְמְרוּ רַחֲמַי עַל הָעָם. זֶה שְׁלוֹשָׁה יָמִים הֵם נִמְצָאִים אִתִּי וְאֵין לָהֶם מַה לֶּאֱכֹל. אֵינֶנִּי חָפֵץ לְשַׁלֵּחַ אוֹתָם רְעֵבִים פֶּן יִתְעַלְּפוּ בַּדֶּרֶךְ." 33 אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: "מֵאַיִן לָנוּ בַּמִּדְבָּר דֵּי לֶחֶם לְהַשְׂבִּיעַ הָמוֹן רַב כָּזֶה?" 34 אָמַר יֵשׁוּעַ: "כַּמָּה כִּכְּרוֹת לֶחֶם יֵשׁ לָכֶם?" הֵשִׁיבוּ: "שֶׁבַע, וּמְעַט דָּגִים קְטַנִּים." 35 אָז צִוָּה אֶת הָעָם לָשֶׁבֶת עַל הָאָרֶץ; 36 לָקַח אֶת שֶׁבַע כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם וְאֶת הַדָּגִים וּלְאַחַר שֶׁבֵּרֵךְ, פָּרַס וְנָתַן לַתַּלְמִידִים וְהַתַּלְמִידִים נָתְנוּ לָעָם. 37 הַכֹּל אָכְלוּ וְשָׂבְעוּ, וּמִמַּה שֶּׁנּוֹתַר אָסְפוּ שִׁבְעָה סַלִּים מְלֵאִים. 38 מִסְפַּר הָאוֹכְלִים הָיָה אַרְבַּעַת אֲלָפִים אִישׁ מִלְּבַד הַנָּשִׁים וְהַטַּף. 39 לְאַחַר מִכֵּן שִׁלַּח אֶת הָעָם, יָרַד לַסִּירָה וְהִגִּיעַ אֶל אֵזוֹר מָגָדָן. (מתי יד: 31-21, מרק' ח: 6-1)י

יהמשיח הביט בהמון הרעב שנשאר עמו שלושה ימים ושלושה לילות מאזין לדבריו וחוזה בנסיו. הוא חמל עליהם כשהתקהלו סביבו וביקש מתלמידיו לעזור אך הם הודו בחוסר יכולתם לעשות זאת. אולם המשיח לימד אותם שוב את העיקרון שלו, הוא יוציא הרבה מן המעט אם נשים זאת לרשותו באמונה. המשיח התפלל לפני האנשים שישבו סביבו והודה לאביו עבור שבע הכיכרות ומעט הדגים שבידיו. הודיה זו הייתה הסוד לנס. הבן דיבר עם אביו והקשיב למענה של אביו. ישוע היה עניו לב ולהוט לדבר עם אביו. הוא לא עשה לעצמו מוניטין ונכנע לחיים על הארץ ועדיין עמד בהרמוניה מלאה באב. הוא הודה לו על הכיכרות שרבו. לאחר מכן נתן את הלחם והדגים לתלמידיו וארבעת האלפים ובני משפחותיהם שבעו.י

יאדוננו ישוע בוחן כמה זמן ימשיכו מאמיניו למקד מבטם בו ומתייחס לקושי שהם חווים במהלכו (התג' ב: 2), "אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת מַעֲשֶׂיךָ וְאֶת עֲמָלְךָ וְאֶת סַבְלָנוּתְךָ" ובשום פנים לא יאבד גמולך.י

יחבר יקר, בטח בגבורת אהבתו של המשיח והפקד את חייך לידיו כדי שהוא ישתמש בכישוריך ויהפוך אותך ברכה לאלפים. הפקד את זמנך, כספך וחייך לרשות האדון והקדש את עצמך לו בכל עת כדי שתחווה את הנס של גבורתו.י

יגבורת המשיח לא הובנה על-ידי תלמידיו. ""מֵאַיִן לָנוּ בַּמִּדְבָּר דֵּי לֶחֶם לְהַשְׂבִּיעַ הָמוֹן רַב כָּזֶה?" שאלה נכונה, יש מי שיאמר, תהיה כמו זו של משה, "הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם וּמָצָא לָהֶם?" (במד' יא: 22) אולם בהתחשב בביטחון הכולל שהיה לתלמידים בגבורתו של ישוע והנס הדומה שהם חוו לאחרונה, זו לא השאלה הראויה. הם לא רק היו רק עדים אלא משרתים של הנס הקודם. הלחם שהתרבה עבר מידיהם! לכן זו הייתה הפגנה של חולשה מצדם. כשאנו שוכחים חוויות עבר זה עלול לגרום לנו לספקות בהווה.י

יתפילה: אבא,בראת את העולם מתוך אין. נתת לנו את אהבתך הסלחנית. למד אותנו אמונה והודיה כדי שלא נדחה את גבורתך בספקותינו. אתה אוהב את הפשוטים והקטנים ומרחם עליהם. עזור לנו כדי שנשרת אותך בשרותם, להודות לך על מתנותינו ולקדש את חיינו בהודיה לך. קח את ידינו והדרך אותנו כרצונך.י

ישאלה 148: מדוע וכיצד הרבה ישוע את הלחם והדגים עבור ארבעת האלפים ובני משפחותיהם?י

Mobile device - Print - Top