Mobile device - Print - Bottom

Previous Lesson -- Next Lesson

יה) טומאה חיצונית ופנימית (מתי טו: 9-1)י

---

ימתי טו: 9-1 י
י1 אַחֲרֵי כֵן נִגְּשׁוּ אֶל יֵשׁוּעַ סוֹפְרִים וּפְרוּשִׁים מִירוּשָׁלַיִם 2 וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: "מַדּוּעַ עוֹבְרִים תַּלְמִידֶיךָ עַל מָסֹרֶת הַזְּקֵנִים, שֶׁאֵין הֵם נוֹטְלִים יָדַיִם לַסְּעוּדָה?" 3 הֵשִׁיב וְאָמַר לָהֶם: "מַדּוּעַ גַּם אַתֶּם עוֹבְרִים עַל מִצְוַת אֱלֹהִים לְמַעַן הַמָּסֹרֶת שֶׁלָּכֶם? 4 הֵן הָאֱלֹהִים צִוָּה, 'כַּבֵּד אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אִמֶּךָ' וּ'מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת', 5 אֲבָל אַתֶּם אוֹמְרִים, 'כָּל הָאוֹמֵר לְאָבִיו אוֹ לְאִמּוֹ, "כָּל דָּבָר מִשֶּׁלִי שֶׁאַתָּה יָכוֹל לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ הֲרֵי הוּא הֶקְדֵּשׁ", 6 אֵינוֹ חַיָּב לְכַבֵּד אֶת אָבִיו וְאִמּוֹ'; וַהֲפַרְתֶּם אֶת דְּבַר אֱלֹהִים לְמַעַן הַמָּסֹרֶת שֶׁלָּכֶם. 7 צְבוּעִים! הֵיטֵב נִבָּא עֲלֵיכֶם יְשַׁעְיָהוּ בְּאָמְרוֹ: 8 'הָעָם הַזֶּה בִּשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי. 9 וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה'." (שמות כ: 12; כא: 17, משלי כח :24, ישע' כט :13, מרק' ז: 13-1, לוק' יא: 38, טימ"א ה: 8)י

יהמנהיגים היהודים נזעמו ופחדו מגבורתו הרוחנית של ישוע, לכן הם חיפשו נקודות תורפה בתלמידיו כדי לגנותו. מורי התורה מירושלים הכינו את המלכודת כדי לתפוס את המשיח ברשת פסיקתם.י

יתלמידיו הפרו כמה מחוקי הזקנים שנגזרו מהכתובים. התלמידים לא רחצו את ידיהם לפני שאכלו לחם. לכן מורים אלה התלוננו לא על הניקיון אלא על כפירה במסורות שהתייחסה למי שאינו נוטל ידיים בקביעות כאל טמא שתפילותיו ועדותו הנם לשווא. כך הם הפכו את פרשנותם לכתבי הקודש, חשובה יותר מהכתובים עצמם שלא כללו חובות אלה.י

יהסופרים והפרושים היו מנהיגיה הרוחניים של הדת היהודית, אנשים שנדמו אדוקים. אולם היו אויבים גדולים של בשורת המשיח. הם צבעו את התנגדותם בהעמדת פנים של דבקות בתורת משה, כשלמעשה הם רק ביקשו לחזק את עריצותם על מצפונם של האנשים. הם היו עסקנים גאוותנים.י

ימסורת הזקנים קבעה שיש לעיתים קרובות לרחוץ את הידיים ותמיד לפני מגע בבשר. כך הם הטילו עול דתי באמצעות פרשנותם, בטיעון שבשר שנגעו בו בידיים טימא אותם. הפרושים נהגו כך בעצמם ובמידה רבה של קפדנות כלפי אחרים. זה לא היה דין אזרחי אלא עניין של המצפון, מי שלא עשה זאת חטא נגד אלוהים. רב יוסי טען, "לאכול בידיים זה חטא גדול כמו ניאוף." כשרבי עקיבא ישב בכלא נשלחו אליו מים לשתייה ולרחיצת ידיו לפני הבשר. יום אחד הוא שפך בטעות הרבה מים. הוא רחץ את ידיו עם המים הנותרים ולא השאיר לעצמו דבר לשתות, באומרו כי הוא מעדיף למות מאשר להפר את מסורת הזקנים. הדבקים במסורת לא יוכלו בשר עם אדם שלא נטל את ידיו לפני בשר. להט גדול זה בעניין כה פעוט יראה מאוד מוזר, לו לא חזינו בלהט מוטעה זה גם כיום. אנשים אינם רוצים להנהיג את מסורותיהם בלבד אלא לכפות על לאחרים לקיימם גם.י

יהמשיח לא השיב לשאלות והאשמות הצדוקים אלא פסק נגדם כי הם עצמם הפרו את מצוות אלוהים על-ידי פרשנויותיהם. בכך הוא רצה לפקוח את עיניהם כדי שישובו אליו. הוא הבהיר להם כיצד הם הזניחו את אהבתם להוריהם ואינם דואגים להם. הם הקדישו את עצמם לאיסוף כסף אולם טענו שהוא נדרש עבור שירותיהם הדתיים. וכך שכחו שהמפתח למצוות אלוהים הנה אהבה.י

יהמשיח קרא לצדוקים והסופרים "צבועים". מילה זו הסיתה את זעמם וטינתם אולם המשיח הוכיח אותם על צביעותם. הוכחתו מישעיה כט:13 טענה כי תפילותיהם הנן מילים החוזרת על עצמן בשפתיהם וריקות מאהבת אלוהים. הם דיברו מבלי לחשוב היטב על מה דיברו. הם העמידו פני אדוקים, בעוד שהיו למעשה גאים ויהירים והשתחוויתם חסרת תועלת ונטולת גבורה מושיעה. הם רימו את עצמם ואת מאמיניהם בלמדם מסורות חסרות חיים בלא אהבה. הם דרשו חובות דתיות מתות שהיו מעבר למה שנלמד בכתבי הקודש. המשיח תאר שני מאפיינים של הצבועים:י

יבהשתחוויה הדתית הצבועים הציגו מחוות של קרבה וכבוד לאלוהים, אך ליבם ריחק ממנו. "הפרוש עלה למקדש, להתפלל." הוא לא עמד במרחק כמי ש "חי ללא אלוהים בעולם". הם הנחו אנשים דרך מנהגים מסורתיים דתיים בעיוורון, בחשבם שכך אלוהים זוכה לכבוד. עם זאת, הם היו רק "לִכְאוֹרָה בַּעֲלֵי יִרְאַת שָׁמַיִם, אַךְ כּוֹפְרִים בְּתָקְפָּהּ" (טימ"ב ג: 5).י

יהצבועים מלמדים דוקטרינה, "מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה." היהודים אז, כמו גם הקתולים לעיתים, חלקו אותו כבוד לתורה שבעל פה שחלקו לכתובים. הם לימדו את מצוות האנשים באותה חיבה וכבוד אדוקים שלימדו את דבר אלוהים.י

יהם לא ידעו את האמת של הישועה המבוססת על רחמים וחסד של אלוהים וליבם לא התחדש. ובכל זאת, הם ניסו להצדיק את עצמם על-ידי מעשים נטולי אהבה. למרות תפילותיהם הרבות ותרומותיהם היקרות, אלוהים דחה את השתחוויתם, כי הייתה נטולת אהבה.י

יאם הדת שלנו הנה טקסים ריקים של דקלום, מנחות חסרות ערך, מה רב ההבל! כמה עצוב לחיות בתרבות צבועה בה התפילות, הדרשות וההשתחוויה הנם לשווא. זהו המצב כשלבבות האנשים אינם כנועים לאלוהים. שירות שפתיים שירות חסר (ישע' א: 11). צבועים "כִּי רוּחַ יִזְרָעוּ וְסוּפָתָה יִקְצֹרוּ" (הושע ח: 7). הם בוטחים בהבל והבל יהיה גמולם.י

יעליך לכן לבחון את התפילות. האם קיבלת לב חדש המטוהר בדם המשיח ומלא באהבה? האם השתחררת משעבוד למסורות והמנהגים של בני האדם לשירות האמתי של אלוהים? האם אתה מאלה המצהירים על אדיקות? האם אתה באמת אוהב את אלוהים בכל לבבך ובכל מאודך?י

יתפילה: אבינו שבשמים, ידעת את תפילותינו ומחשבותינו. סלח להעמדת הפנים שלנו ולעיוורוננו למרות טומאתנו ורשעותנו בהשוואה לקדושתך ואהבתך. טהר אתנו מבפנים וצור בנו לב חדש מלא באהבתך כדי שאנו נתפלל במחשבה רוחנית מבוקרת ולא נדבר מבלי להקשיב ללב.י

ישאלה 144: מה היה החטא של הצבועים היהודים?י

Mobile device - Print - Top